כיבוד הורים הוא אחד הציוויים הקשים ביותר בתורה. האם באמת יש לציית לכל מה שהם אומרים? מה קורה כאשר חולקים עליהם?
אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.
עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.
אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המרב.
ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.
הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.
אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.
עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.
אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המרב.
ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.
הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.
מתוך האתר aish
מגישים: גל קצב, רז להב, דניאל סקודרה, ערן פרבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה