פתיחה

מצוות כיבוד הורים - "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ 12) - היא הדיבר החמישי בעשרת הדיברות, והיא חוזרת בספר דברים (ה 15), ובניסוח שונה במקצת - בספר ויקרא (יט 3): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". התורה מבטיחה שכר על כיבוד הורים: "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" (דברים ה 15), ואילו המקלל את אביו ואמו או מכה אותם - "מוֹת יוּמָת" (שמות כא 16 - 17). חשיבותה של מצוות כיבוד הורים באה לידי ביטוי גם בפרשת הקללות: הקללה הראשונה נוגעת לעובדי אלילים, והשנייה - לזלזול בהורים: "אָרוּר מַקְלֶה (=מזלזל ב)אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז 16). הנביא יחזקאל מונה את הזלזול בהורים כאחד מחטאי העם: "אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ" (יחזקאל כב 7), ושלמה המלך מייעץ: "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ" (משלי כג 22) ומציין את התוצאות החמורות של ההתעלמות מציווי זה (ל 17). נראה כי בתקופת המקרא מצוות כיבוד אב ואם "לא הייתה דרישה אידאלית בלבד, אלא מציאות סוציאלית יומיומית", שהרי בכל התנ"ך נזכר רק מקרה אחד של מרד בן באביו (מרד אבשלום בדויד), והנורמה המקראית הייתה זו שבה "בֵּן יְכַבֵּד אָב" (מלאכי א 6).
במקורות חז"ל נזכרת מצוות כיבוד הורים כאחת משלוש המצוות ש"אדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא." ועוד נאמר, כי "גדול הוא כיבוד אב ואם, שהעדיפוֹ הקדוש ברוך הוא יותר מכיבודו." חז"ל השוו בין כיבוד ההורים ליראת האל ובכך הוסיפו היבט של רוממות ליחס הראוי להורים, שהם שותפים לאל בהבאת ילדים לעולם:"שלושה שותפין הן באדם: הקב"ה (=הקדוש ברוך הוא), ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דָרְתִי (=גרתי) ביניהם וכיבדוני." מקורות חז"ל מעידים על התפיסה כי "קיים קשר הדוק בין יציבות הקשר המשפחתי והיכולת של הבן לקבל את המעמד המיוחד של ההורים לבין פיתוח היכולת שלו לקבל עול מלכות שמיים." ואף על פי שהמצווה מנוסחת בלשון זכר ופונה אל הבן - היא חלה במידה שווה גם על הבן וגם על הבת.
פירוט הציוויים הקשורים לכיבוד הורים אינו נזכר בתורה והוא מופיע במקורות חז"ל, המציגים חובות (עֲשֵׂה ולא תעשה) של הילדים כלפי הוריהם, ובהם: הדאגה למזונו וללבושו ולכלל צרכיו של ההורה - לצד איסורים המתחייבים מיראת הכבוד להורה: "לא יישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו." את מרכזיותה של מצוות כיבוד הורים ממחישים חז"ל בסיפורים רבים, דוגמת מדרשי אגדה על כיבוד אב של עשיו ועל יחסם של חכמים להוריהם, כגון הסיפור על רבי טרפון, ש"הייתה לו אם זקנה. כל פעם שהייתה רוצה לעלות למיטה - גחן לה ועלתה עליו. וכשהייתה יורדת - ירדה עליו." חז"ל מביאים גם דוגמאות של נוכרים (עובדי אלילים) שהצטיינו בכיבוד הורים, כגון דמא בן נתינה מאשקלון. חז"ל גם הגדירו כיבוד הורה כמילוי רצונו, גם במקרים שבהם רצון זה נראה (לילדיו או לזולתו) כביזויו של ההורה.